אחד מ12- ילדי מרים ובנימין, נולד בשנת 1932 בעיר העתיקה בירושלים. למד בתלמוד-תורה "מזרחי" הצטיין בשקידה ובכשרון תפיסה, בייחוד במקצועות המעשיים ונשתבח בנימוסים טובים. אחרי סיום בית-הספר עזר לאביו בעבודתו. מסירותו הלוהטת לשאיפות הלאומיות, שנתגלתה בו עוד בבית-הספר, באה אחר-כך לידי ביטוי מעשי בפעולתו בגדנ"ע. שאיפת חייו, כפי שהביעה בקרב חבריו, היתה להתמסר להפריית הארץ ולהחייאת שממותיה. בינתיים התאמן בסתר לפעולות קרביות.

בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, שימש קשר בעיר העתיקה המנותקת והנצורה ופעם אירגן את חבריו להוציא נשק מעמדת-משמר בריטית. בדרך חזרה עם השלל נפצע מרסיס פגז ערבי, טופל בבית-החולים "משגב לדך" וחזר לשירות. בשעת נפילת העיר העתיקה נלקח אביו בשבי והוא, כ"נער בגיל רך", הורשה לצאת עם שאר בני המשפחה לעיר החדשה והמשיך בפעילותו במרכז בית-הנוער של הגדנ"ע בשכונת קטמון ובמתן שירותי-עזר לצבא הלוחם. באחרונה נשלח עם נעריו לעבודת ביצורים ברמת רחל. אמו הזהירתו מפני הסכנה וניסתה לעכבו, אך בסוף שוכנעה מנימוקיו, כי כראש קבוצה אחראי עשויה השתמטותו להשפיע לרעה על החברים. בעבודה זו נפצע קשה מכדור צלף, שכב יום ללא הכרה בבית- החולים ומת ביום י"א בחשוון תש"ט (13.11.1948). נקבר בשייח'-באדר ב'.

ביום י"ז בסיוון תשי"א (21.6.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.